אחד הכלים הטובים ביותר שיש לנו לאחד ולשלב בין החלום הענק למטרה הקטנה זה מודל שנקרא בשם הנחמד “וולט דיסני”
דיסני היה אדם צעיר שחלם להיות אומן, הוא חלם לייצר סרטי אנימציה שיהפכו להיות אוניברסליים ומוכרים לכולם
הוא למד אצל אחד המורים הטובים בעולם, המורה הזקן הכיר את השוק, ידע מה יש לעולם האנימציה להציע המקצועיות שלו היית לשם דבר, ודווקא בגלל זה אחת התכונות הנפלאות שלו היית קציצת כנפיים מדויקת לכל רעיון חדש
כמובן עם התלמיד הגיע עם רעיון טוב שהסתדר בדיוק בתוך תפיסת העולם של המורה הוא היה הראשון שעודד אותו, אבל על רעיונות כמו של וולט הצעיר הוא לא העז לחלום
דיסני רצה לייצר דמות שתהיה אהובה על כל עולם הילדים, והיה לו גם חלום מאיזו חיה לייצר את הדמות הזו
הוא חלם על עכבר…
בשלב הזה הגישה שלו היית “מה אני רוצה” בלי להתייחס לשום נתון מפריע
באחד הבקרים וולט דיסני רץ מרוגש למורה שלו, וסיפר על הדמות הגרנדיוזית שהוא ייצר, וככל שההתלהבות של וולט התגברה, הזעזוע של המורה טיפס לממדים מפחידים
“אין סיכוי!!! עכבר? בשביל זה לימדתי אותך כל כך הרבה? איפה היית בכל השיעורים שלימדתי אותך שהדמות של הגיבור צריכה להיות דמות כיפית שלילדים יהיה קל להתחבר אליה, אם אתה לא רוצה להיזכר לדיראון עולם כאמן הדפוק ביותר, רד מהעניין עכשיו!!!”
ברקע נשמעו צחקוקים של התלמידים, וכך עם הזעזוע של המורה, הזלזול והבוז של התלמידים דיסני חזר הבייתה
דיסני הצעיר כמעט ירד מהעניין, ההתרסקות הזו, רגע אחרי שכבר היית בטוח שהנה אתה הולך להגשים את החלום, הצחוק הזלזול חוסר האימון, כל אלו לקחו אותו למקומות כל כך נמוכים שהוא שקל לעזוב את המקצוע ולפרוש לתחומים אחרים
ואז כשהוא חזר הבייתה הוא אמר לעצמו, רגע בעצם בוא ניקח את הביקורת של המורה שלי, ונתייחס אליה בצורה עניינית, יש לי עליו מלא ביקורת אבל בסופו של דבר הוא איש מקצוע, מה בעצם הוא אמר לי פה? שהדמות המרכזית, צריכה להיות דמות שקל להתחבר אליה
או קיי אז בוא נחשוב רגע בצורה ריאלית, איך אני יכול לקחת את הרעיון הענק הזה את החלום הכל כך גדול הזה למשהו ריאלי? וכך הוא הצמיד בכוח את שני הרגליים שלו לקרקע, וכל הלילה עבד בצורה שכלתנית וקרה
בשלב הזה הגישה שלו היית “איך אני מבצע”
בבוקר כשהוא קם הוא היה מלא בתחושות סיפוק, היית לו תוכנית מובנית, הוא הבין שאם הוא רק יעגל טיפה את הפנים של העכבר, ישווה לו מראה טיפה אנושי אולי אפיו יעמיד אותו על שני רגליים לילדים יהיה קל הרבה יותר להתחבר אליו
הוא לקח את הקלסר ורצה להביא אותו למורה לביקורת, אבל איך שהוא רק הרים את הקלסר, קרה לו משהו בפנים, הלב שלו החסיר פעימה, והפחדים מהתגובה של המורה הציפו אותו באזני רוחו הוא יכל לשמוע את המורה צועק, פנים קצת עגולות, זהו? זה נראה לך מספיק?
הוא עצר חזר לשולחן העבודה, פתח שוב את המחשב, והחל לעבוד על הדמות מנקודת המבט הביקורתית ביותר שהוא יכל
בשלב הזה הגישה שלא היית “מה יכול לדפוק את הסיפור”
לאחר שהוא הבין את כל הכשלים, הוא כמעט התייאש שוב, אבל אז כשהוא ישב כך מדוכדך, פתאום בעיני רוחו הוא החל לראות את הסרט המדהים שהולך לצאת, החלק החולם שלו קפץ שוב, והוא ראה שהוא צריך להאניש את הדמות יותר, הוא החילף את הצבע האפור בצבעים אנושיים יותר, הוא הלביש לו מכנסיים מנוקדות שם לו חיוך מרוח על הפנים
וכך לאט לאט נוצרה דמות שליוותה את העולם המערבי שנים רבות אחר כך
“מיקי מאוס”
טוב אז זה קצת מצחיק שאני מעלה פוסט על מיקי מאוס, מסכים (בפרט שלילדים שלי אני לא מסכים לשחק עם הדמות, כי היא לא טהורה)
אבל כשנלמד את התהליך המדהים שהוא עבר, נוכל לזהות כאן משהו עוצמתי ומדהים שיעזור לכולנו בדרך להגשמת החלום הענק והורדתו למטרות הקטנות
התהליך מורכב משלושה חלקים
- החולם -גישה שהכל אפשרי
- הריאלי – גישה פרקטית של איך אני מבצע
- המבקר – ביקורת בונה, גישה של מה יכול לדפוק את התהליך
ואז שוב פעם מהמבקר לחולם, ומשם לריאלי וחוזר חלילה עד שהתוצאה היא מושלמת
תבדקו את זה, קחו חלום אחד, כלכלי זוגי אישי או רוחני, תחשבו עליו בענק, הכי ענק שרק אפשר, תרשמו את החלום, מייד אחר כך, תשאלו את עצמכם מה בצעדים שאני צריך לבצע כדי להשיג את החלום, ואז מה יכול להיתקע בדרך
אתם תופתעו מהתוצאות של עצמכם…